האם הפילנתרופיה מתה? / מיכל תמם
יצאתי מפגישה עם צוות HR מדהימות בחברה מדהימה – כדי לדבר על משמעות של כתיבת תוכנית עבודה בתחום מעורבות חברתית וקשרי קהילה אצלם בארגון.
שמעתי מהן על מה נעשה עד היום, ואת האתגרים הטמונים בניהול "התנדבות" עובדים בארגון, התקציב הגבוה שדורשות חלק מהעמותות כדי לייצר יום התנדבות עבור העובדים, ועל עמדתן ועמדת המנהלים על סוגיית תרומת כסף או שווי כסף.
מצאתי את עצמי אומרת גם להן, שאחריות חברתית איננה פילנתרופיה. אלא גישה עסקית.
כאחת שעבדה במגזר החברתי והציבורי – תמיד הבאתי עבודה "ארגונית-עסקית" – כי למעשה (והנה המנטרה שלי – )
*כל מגזר רוצה להרוויח – השאלה מה הוא עושה בכסף*
(מגזר ציבורי- לפתח שירותים, מגזר חברתי-כל עמותה/יוזמה והאג'נדה שלה, ומגזר עסקי – רווח,כסף,דיבידנדים)
ולכן תמיד הבאתי את אותם כלים עסקיים אל תוך העבודה החברתית והציבורית – מיפוי, הבנת הסביבה, הגדרת מטרות, יעדים (ועדיף מדידים), תוכנית עבודה, תקציב, בקרת תקציב, התאמה של יכולות ומשאבים, שיווק, חיפוש ואיתור שותפים מעניינים, ויצירת ערך עבור "הלקוחות" שלי.
כאחת שהייתה שותפה בהקמת עמותה (גם היום), אני מודעת לקושי הרב שיש לעמותות וארגונים לגייס משאבים כלכליים כדי לבסס פעילות שוטפת ויציבה. תרבות "השנורר" שלנו בארץ כבר יצאה לאנשים מהאף.
ומה נותר לעמותות לעשות? כיצד ארגונים חברתיים ישרדו – גם יקיימו אג'נדה וייצרו את הטוב וההשפעה החיובית שלהן מבלי לבקש תרומות (במלוא המובן המסורתי של המילה)?
כשעולם העבודה והמגזר העסקי הולך ומשנה את פניו, המודעות החברתית והסביבתית לבעיות חברתיות וקיומיות הולכת וצוברת תאוצה ויצירת עסקים עם ערך והשפעה חיובית על החברה בה העסקים פועלים היא הכיוון –
שילוב בין מגזרי הוא למעשה הדרך האידיאלית כדי לייצר איזון בין עולם עסקי ועבודה שמשתנה- דור שמונע מערכים ומשמעויות אחרות-טכנולוגיות משנות מציאות-ריבוי עמותות ואג'נדות.
העוצמות של כל מגזר הן אלה שיחזקו זה את זה ויגרמו לחוסן חברתי:
מה יש לעמותות וארגונים חברתיים שאין לארגונים עסקיים? (ואני אדבר בהכללה) – את הידע, המוטיבציה, התשוקה, הניסיון -כדי להוביל מטרת חברתית או סביבתית זו או אחרת (לרוב עולות מהשטח כדי לתת פיתרון לבעיה חברתית)
מה יש לחברות עסקיות שאין לעמותות וארגונים חברתיים? בד"כ תקציב. ולרוב גם יכולת ניהול,תכנון,בקרה ופיתוח עסקי.
והמגזר הציבורי? כוחו במהותו – הרגולציה, הבסיס, הפלטפורמה שמעגנת את ההיתכנות של הדברים בצורה סטטוטורית ומחייבת.
כאשר כולם למעשה עובדים או משפיעים על אותם אנשים
אז אם אחזור לשאלה שלי למעלה – האם הפילנתרופיה מתה?
לדעתי (ואני שוב אומרת בהכללה) בהקשר העסקי – כן. ואם לא מתה – היא שינתה את פניה פלאים.
לדעתי, כדי שארגונים חברתיים ועמותות ידעו להיות יציבים ולבסס את הפעילות שלהם, בשילוב או ע"י שותף עסקי – עליהן לדעת לייצר ערך עסקי. לא עוד "תתרמו לי כי…." אלא בואו נייצר שינוי ביחד, בואו נייצר ערך משותף, השפעה חיובית, פרויקט משותף שיעלה את ערך העמותה וישרת את ערך החברה.
וזה מבלי בכלל לדבר על אפשרויות של יצירת מודל עסקי שלם שאינו "נתמך" על ידי איש – אלא על ידי פעילות עצמאית של הארגון החברתי או העמותה כדי לייצר תזרים של כסף לתוך העמותה.
זה לא שתרומות לשם הנתינה ללא קבלת תמורה נעלמו מן העולם, אבל בהקשר תמיד יהיה אדם או "משוגע לדבר" שירצה פשוט לתת את כספו, גם קיימת תנועת "יכולים נותנים" אשר מעודדת את הבכירים והמבוססים לתרום מכספם האישי לטובת המגזר החברתי בישראל – וגם זו ברכה- וגם את זה צריך (לפעמים אפילו רק את זה)….
אבל ארגונים עסקיים וארגונים חברתיים –
הפסיקו לחשוב שההתקשרות היחידה ביניכם היא סביב תרומה כספית או התנדבות או פילנתרופיה נטו. יש לכל הצדדים כל כך הרבה ערכים שהוא יכול להעניק לאחר. והשילוב הזה של ערכים ומשמעות במקום עבודה, ולקיחת חוזקות ארגוניות ורתימתן לטובת שיתופי פעולה עם השפעה חיובית על החברה והסביבה – הן אלה שבסוף גם ישרתו את העסק שלכם, יניבו לו רווחים – ע"י עובדים טובים ומסורים שמרגישים משמעותיים במקום העבודה שלהם, על ידי פיתוח מענים ושירותים לקהלים ש"עלו מהשטח" מבלי הצורך להשקיע כספים בקבוצות מיקוד וסקרים, מיצוב בעיני הסביבה כחברה אחראית ואכפתית והרצון להיות לקוח שלה, וכמובן – תרומה משמעותית לעולם שבו אנו חיים, מגדלים את ילדנו, ורוצים בעתיד טוב יותר לכולם.
לסיכום, השיח והטרמינולוגיה של מגזר חברתי בתוך המגזר העסקי חייב להשתנות. זו לא עוד פילנתרופיה אלא ערך משותף. עסקים עם ערכים. והדגש לשינוי ככל שאני רואה את זה חל על חברות בינוניות (וקטנות). תאגידים כבר מזמן בתהליך השינוי – גם אם יש מקום לשיפור.
כסף או שווי כסף זו לא המהות.אלא הערך וההשפעה החיובית.
רוצים להיות חלק מהשינוי? דברו איתי או כתבו לי.
