על הקו שעובר בין ביטחון תזונתי, משבר האקלים, המלחמה בין רוסיה ואוקראינה – והיציבות הכלכלית שלנו.
אולי כדאי להתחיל מהסוף –
האוכל הופך להיות הרבה יותר יקר.
אוקראינה, רוסיה ובלארוס הן יחדיו יצרניות מרכזיות של חיטה, תירס, שמן חמניות, גז טבעי ודשנים, והפלישה הרוסית לאוקראינה סיכנה את הייצור והייצוא הזה. לצד, תופעות ואסונות טבע כתוצאה ממשבר האקלים וההשפעות המתמשכות של המגיפה על שרשראות האספקה – כל אלה הביאו לעליות מדאיגות במחירי המזון.
מדד מחירי המזון העולמי של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם נותר ב-23% מעל ערכו לפני שנה,
תנודתיות כזו אולי מאתגרת תאגידים גדולים- אבל היא קריטית להישרדותם של הקטנים והבינוניים.
אולי הנתון הבא יפתיע – אבל עסקים קטנים ובינוניים אחראיים בכל מדינה בעולם (!) ליותר מ90% מהכלכלה המקומית. בישראל, זהו סקטור שתופס כ98% מהמגזר העסקי, עם למעלה מ50% תרומה לתל"ג, למקומות תעסוקה וכ40% לייצוא הלאומי!
סקר מקוון שנערך לאחרונה על ידי The Scaling Up Nutrition (SUN) Business Network , שכונס על ידי תוכנית המזון העולמית (WFP) ו- GAIN , ערך סקר כדי לגלות מול מה הם מתמודדים וכיצד הם מתמודדים.
הרבה יותר מ-200 בעלים ו/או מנהלים של חברות קטנות ובינוניות של מערכות מזון ב-12 מדינות באפריקה ואסיה סיפקו את המשוב שלהם. למעלה משליש מהתשובות הגיעו מעסקים בבעלות נשים ועוד 30% מעסקים בבעלות צעירים:
- 79% דיווחו כי מחירים גבוהים או תנודתיים הם אתגר נוכחי עבור העסק שלהם
- כשליש מדרג זאת כאתגר העיקרי שלהם
- כמעט חמישית אמרו שלמחירים הגבוהים יש השפעה כה חמורה על העסק שלהם עד שהם מסתכנים בסגירה.
- חברות בראשות נשים וצעירים נטו במיוחד לציין את עליית המחירים כאתגר הקשרי מוביל.
- רוב החברות העריכו כי מחירי התשומות שלהן עלו ביותר מ-30% בששת החודשים האחרונים.
- כשני שלישים מהחברות דיווחו גם על שינויים בזמינות התשומות מאז תחילת 2022, כאשר 68 אחוז מהן דיווחו על ירידה בזמינות.
- רוב המשיבים אמרו שהבעיה הגדולה ביותר שלהם היא קושי בגישה למימון או רזרבות פיננסיות מוגבלות.
אז איך הן התמודדו?
לפי הסקר, האסטרטגיה של החברות בהן השתמשו כדי להגיב לעליות מחירי תשומות על רקע גישה מוגבלת למימון היו בעיקר :
-העלאת מחירי המכירה
– קיצוץ בכוח אדם
-צמצום גדלי מוצרים.
– 71% מהמשיבים שינו את המחירים שלהם בששת החודשים האחרונים, ובדרך כלל העלו אותם.
עם זאת, חברות מסוימות מוצאות גם דרכים חדשניות להגיב שיכולות להגביר את החוסן לטווח הארוך שלהן, כגון על ידי:
-חיזוק שרשראות אספקה מקומיות
-מעבר למקורות אנרגיה מתחדשים, לעזור להן להימנע מחלק מהתנודתיות של שרשראות האספקה העולמיות.
חברות רבות ראו גם הזדמנויות, כאשר כמחציתם רצו לחקור תחומים עסקיים חדשים.
עם זאת, זמינות מוצרים מופחתת ועליית מחירי התשומות, בשילוב עם גישה מוגבלת למימון, עדיין מהווים אתגר חריף. וזה מחמיר כשחושבים על ההקשר של צמיחה כלכלית ירודה, שינויי אקלים, סכסוך מקומי וחוסר יציבות פוליטית, והכל על רקע ההלם האדיר של COVID-19.
אף אחד מהאתגרים הללו, למרבה הצער, לא הולך להיעלם בקרוב. במקום זאת, עלינו למצוא דרכים לצמצם את ההשפעות השליליות על חברות קטנות ובינוניות ולהקל על ההזדמנויות שצצות עבורן, ובכך לחצץ את ההשפעות על הצרכנים המסתמכים עליהם למזון מזין.
אז מה עושים?
לפי הכתבה, פועלים לשינוי מדיניות מס, הטבות, ויצירת "זרימה" בשרשרת האספקה שלהן.
לדעתי?
תאגידים גדולים שיסייעו לעסקים הקטנים הללו יאפשרו זרימה כלכלית מיטבית בענף – כל תאגיד מהתחום שלו, יידע לתת את המומחיות שלו והיכולת לקדם את העסקים לצד הנגשת והתאמת השירותים וייצור ערך משותף – עסקים ואף לאומי וגלובלי.
הכתבה הזו היא המחשה מצוינת לקשר ולהשפעה שיש להתנהגות אחראית או לא אחראית במקרה הזה לקיימות שלנו, לכלכלה שלנו, ולעמידה ביעדים לפיתוח בר קיימא. גם סוגיות והתרחשויות שלא הגדרנו אותם תחת אחריות חברתית או קיימות – נכנסות תחת מסגרת העבודה הזו, ומראות, שוב, שכל דבר שנעשה חייב להבחן בעיניים של אחריות, שקיפות, פיתוח בר קיימא ואימפקט שקיים על החברה והסביבה שבה כולנו פועלים.
