מדוע מנהיגים בונים ארגונים מונחי-ייעוד שמשקיעים בקהילה
מאת ברנט גליסון, ל-Forbes2025
לפני שאנגיש את המאמר – אני אגיד במילים שלי –
ייעוד הוא לא משהו שנחמד שיהיה. הוא המצפן העסקי והארגוני החדש. הוא היכולת לקבל מסגרת וגבולות של פעילות וקבלת החלטות , שמצליחות לראות מעבר לשרות הרווח בהווה.
הוא היכולת להתחבר למשהו שגדול יותר מסך המכירה, הרווח וההפסד. הוא היכולת להתחבר לשליחות, לייעוד של העסק, של ה מותג, ושינוי משמעותי באמצעותו.
הוא המפתח לחיבור אמיתי בין לקוחות, צרכנים, ספקים ועובדים – לביזנס. באופן בלתי אמצעי ואותנטי.
—-
כל מי שעבד תחת מנהיג חסר השראה או ממוקד יתר על המידה, יודע שהנהגה אמיתית חורגת מחדרי ישיבות, לוחות נתונים ורווחים רבעוניים. היא אינה מוגבלת למדדים או לתשואות לבעלי מניות — היא עשייה אנושית שמקרינה החוצה, מעצבת את תרבות הארגון והקהילות שבתוכן הוא פועל. מנהיגים הוליסטיים מבינים שהצלחה אמיתית של הארגון שזורה לעומק בתחושת הייעוד שהם מטפחים בכל רובדי החברה.
וזה מתחיל באמת אמיצה ולעיתים נשכחת: אנשים רוצים להיות חלק ממשהו גדול יותר מהגדרת התפקיד שלהם.
על פי לשכת המסחר האמריקאית, שמונה מתוך עשרה עסקים קטנים פועלים באופן אקטיבי כדי לתרום לקהילה שלהם. אבל המנהיגים הטרנספורמטיביים באמת עושים יותר מלתת — הם בונים חברות שמשלבות שירות, משמעות וחיבור קהילתי במבנה העמוק של פעילותן. כך הם משחררים רמות גבוהות יותר של מעורבות עובדים, אמון ועמידות ארוכת טווח — לא כבונוס, אלא כתוצר טבעי של בניית ארגונים שיש להם ערך ומשמעות.
ממערכת עסקאות למערכת טרנספורמטיבית: לדמיין מחדש השקעה בקהילה
השקעה בקהילה איננה צדקה — היא הצהרה על ערכים. היא מסמלת מה המנהיג והארגון מייצגים. בעידן שהולך ונעשה שקוף ועמוק יותר מבחינת משמעות, תרבויות ביצועים גבוהים אינן מוחזקות עוד על ידי תמריצים ויעדים בלבד. הן מחוזקות על ידי זהות משותפת ותחושת תרומה. וכאשר מנהיגים שמים את הקהילה כמרכיב אסטרטגי ליבה, הם משדרים מסר ברור: אנחנו לא כאן רק כדי לשאוב ערך — אנחנו כאן כדי ליצור אותו.
"השתתפות בקהילה אינה נועדה רק לבניית מותג," מסביר תומאס ג'. הנרי, מייסד המרכז הפילנתרופי שעתיד להיפתח בטקסס. "זה להיות חלק ממשהו שגדול ממך ומן העסק שלך."
ואכן, אמון — אולי המטבע היקר ביותר בהנהגה — נבנה לא דרך סיסמאות, אלא דרך נראות, ענווה ופעולה עקבית. כשמנהיגים מגיעים לבתי ספר מקומיים, מנטורים יזמים צעירים, או עוזרים בשיקום מרחבים ציבוריים — ההשפעה שלהם מעמיקה. עם הזמן, אותה השפעה הופכת לאמינות — שנצברת, לא מומצאת.
לעצב עבודה שמזינה את הנפש
אנשים כבר לא רוצים רק משרות. הם רוצים משמעות. הם רוצים לצמוח, להתחבר, ולראות את ההשפעה של מאמציהם מעבר לרשימת משימות. מנהיגים הוליסטיים מבינים זאת ויוצרים בכוונה סביבות שבהן עובדים יכולים למצוא ייעוד במסלולים מגוונים — דרך תוכניות חונכות, התנדבות, פרויקטים חדשניים או שותפויות קהילתיות שתואמות לערכיהם האישיים.
"כאשר מנהיג מדגים התנהגות של שירות לזולת," אומר הנרי, "זה יוצר אפקט דומינו. העובדים מתחילים לראות את עבודתם כחלק ממשהו גדול יותר, אנושי יותר, ומתמשך יותר מאשר רווח כספי בלבד."
תחושת שליחות משותפת היא מכפיל כוח תרבותי. היא מגבירה מוטיבציה, משפרת שימור עובדים, ומטפחת צוותים שמבוססים על כבוד הדדי ושאיפה משותפת. ארגונים שטווים ייעוד כחלק בלתי נפרד מהמרקם שלהם לא רק שומרים על טאלנטים — הם מטפחים אותם.
עתידנות דרך חיבור
שום עסק לא מתקיים בוואקום. הקיימות ארוכת הטווח של כל ארגון תלויה קשר הדוק בבריאות ובעמידות של המערכת האקולוגית הרחבה יותר. בתי ספר טובים יותר יוצרים כישרונות חזקים יותר. שכונות בטוחות יותר מאפשרות לצוותים להתמקד. כלכלה מקומית תוססת יוצרת בסיס לקוחות יציב יותר.
"המציאות היא שקהילות חזקות לא רק חיות ונושמות — הן מתפתחות," מציינים ג'פרי בוסגנג וג'ונו בייקון במאמר עדכני ב-Harvard Business Review. "ייתכן שהן מאורגנות אחרת, אבל הן מציעות הזדמנויות עמוקות עבור חברות להתחבר, ליצור במשותף ולהוביל."
מנהיגים שרואים את הקשר בין חיוניות קהילתית לבריאות ארגונית לא מחכים למשברים כדי לפעול. הם משקיעים מראש, ומוודאים שהארגון שלהם צומח בתיאום עם העולם — ולא על חשבונו.
להנהיג מבפנים החוצה
מנהיגות אינה שליטה — היא הלימה. המנהיגים החזקים ביותר יוצרים יישור בין מה שהם אומרים, עושים ובונים. הם לא רק מצהירים על ערכים — הם מגשימים אותם. הם לא רק מקדמים תרבות — הם מעצבים אותה, באופן מכוון ועקבי.
"להקדיש זמן בקהילה שבה העובדים והלקוחות שלך חיים אינו רק מעורר הערכה," כותב BizJournals, "זה יוצר מעגל חיובי של אמון, הבנה ונאמנות — שמזין גם ייעוד וגם ביצועים."
יתרה מזאת, כאשר מנהיגים מעורבים עמוקות עם הקהילות שלהם, הם משנים את ההגדרה עצמה של הצלחה — ממעמד לחשיבות. הם מתחילים להנהיג לא רק מתוך שאפתנות אלא גם מתוך חמלה. לא רק עם חזון, אלא עם אחריות.
הקריאה לבנות משהו שיישאר
המנהיגים הגדולים של העידן המודרני לא ייזכרו רק בזכות חדשנותם או רווחיהם — אלא בזכות איך שהרימו אנשים. בזכות איך שבנו חברות שלא היו רק יעילות, אלא גם משמעותיות. בזכות איך שהפכו את מקום העבודה למקום של ייעוד, לא רק של תפוקה.
השאלה, אם כן, איננה האם להשקיע בקהילה — אלא כיצד לעצב את הארגון כך שכל עובד, בכל דרג, יראה בהשקעה הזו חלק מהסיפור האישי שלו.
כי כאשר אדם מוצא ייעוד בעבודתו, והעבודה הזו מחוברת לעולם שמחוצה לו — אינך בונה רק חברה. אתה בונה מורשת.
ומורשת, בסופו של דבר, היא צורת ההנהגה העמידה ביותר שקיימת.
לקריאת המאמר המלא:
